החלטה בתיק רע"א 3569/10

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא י' זפט), בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבות להפר את המדגם שבבעלותה ו/או לייצר ו/או לשווק את שלב קליל ו/או מוצרים שיש בהם כדי חיקוי "תריס אור מוקצף" שמשווקת המבקשת.

רקע

2.        המבקשת, העוסקת בייצור ושיווק תריסי אלומיניום, הגישה בבית משפט קמא תביעה המופנית כנגד המשיבות, יצרניות ומשווקות שלבי תריסי אלומיניום. במסגרת תביעתה טענה המבקשת, כי בכך שהמשיבות שיווקו שלב תריס אור אלומיניום (להלן שלב קליל), פגעו בזכויות קניין רוחני העומדות לה ובפרט בזכויותיה מכוחו של מדגם מס' 47874 שלב (פרופיל) תריס אור שבבעלותה, אשר נרשם בפנקס המדגמים ביום 25.11.2009 (להלן המדגם). על כן עתרה המבקשת למתן צווי מניעה קבועים אשר יאסרו על הפרת המדגם ולפיצוי כספי. נוסף לכך, עתרה המבקשת בבקשתה מיום 1.2.2010 למתן צו מניעה זמני כמפורט לעיל.

3.        מן האמור בהחלטתו של בית משפט קמא ובטענות הצדדים עולה, כי עוד בשנת 1998 רשמה המשיבה 2 מדגם הנושא מספר 29946 בהתייחס לשלב תריס מוקצף שפותח על ידי המשיבות (להלן המדגם הראשון). בשנת 2008 הוסיפה והגישה המשיבה 2 בקשה לרישומו של שלב קליל כמדגם (בקשה מספר 46987), ואולם, בקשתה נדחתה משום שלנוכח קיומו של המדגם הראשון ופרסומו ביומן הפטנטים מס' 12/2003, אין בשלב קליל חידוש או מקוריות כנדרש לצורך רישומו של מדגם (החלטת רשם הפטנטים מיום 6.4.2009). יצוין, כי בתשובת המשיבות וכן בחקירת מר אבי סומך, מנהל מסחרי מטעם המשיבה 1, בבית משפט קמא, הוברר כי רישומו של המדגם הראשון בוטל, מחמת אי תשלום אגרה. 

החלטת בית המשפט המחוזי

4.        ביום 13.4.2010 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת למתן סעד זמני על יסוד שלושה טעמים: ראשית, משום שמצא כי סיכויי תביעת המבקשת בעילת הפרת מדגם אינם טובים "תביעתה של המבקשת מבוססת על רישום המדגם, והדמיון בין שלב קליל למדגם. מימלא ובהנחה שטענת המבקשת בדבר הדמיון בין שלב קליל לבין המדגם תתקבל, נראה לכאורה שהיה מקום להחיל על המדגם את החלטת רשם הפטנטים מיום 6.4.2009 ביחס לבקשה לרישום שלב קליל כמדגם...לפיה אין בשלב קליל "חידוש או מקוריות כנדרש בסעיף 30(1) לפקודת המדגמים". כן קבע בית המשפט כי הטענה לפיה רשם הפטנטים קבע כי מתקיימים במדגם חדשנות ביחס למדגם הראשון- לא הוכחה. שנית, השיהוי בהגשת הבקשה למתן סעד זמני מלמד על העדר דחיפות. שלישית, מאזן הנוחות נוטה נגד מתן הסעד הזמני, זאת, לנוכח השקעתן הרבה של המשיבות בפיתוח ושיווק המוצר החל למן שנת 2007, בעוד שהמבקשת עתרה לרישום המדגם מטעמה רק ביום 23.6.2009. ומשום שניתן יהיה להעניק למבקשת פיצוי כספי אם אכן תזכה סופו של דבר בתביעתה. 

5.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשת

6.        לטענת המבקשת, שעה שדנה רשות הפטנטים בבקשת המבקשת לרישום המדגם, נתנה דעתה למדגם הראשון, ובחנה את חדשנות ומקוריות מדגם המבקשת לאורו. על כן, משהחליט רשם הפטנטים, הוא הרשות המוסמכת בעניין, לרשום את המדגם כדין, אין עוד ספק באשר לחידושו ומקוריותו של המדגם, וממילא סיכויי תביעת המבקשת טובים הם. עוד נטען, כי הדמיון הקיים בין מדגם המבקשת לבין שלב קליל, איננו מחייב החלת קביעתה של רשות הפטנטים מיום 6.4.2009 שניתנה ביחס לשלב קליל (במסגרתה נדחתה בקשת רישום שלב קליל משום העדר חדשנותו ומקוריותו) גם באשר למדגם. שהרי, ייתכן כי שלב קליל כולל אלמנטים עיצוביים בעלי דמיון לאלו הקיימים במדגם הראשון, וכן אלמנטים אחרים בעלי דמיון לאלו הקיימים במדגם המבקשת, ואין הדבר מלמד בהכרח על דמיון בין המדגם הראשון למדגם המבקשת. נטען כי לא ניתן לתקוף תוקפו של מדגם בהליך זמני אלא במקרים חריגים ביותר. וכי על בית המשפט ליתן סעד מניעתי לאוחזים במדגם רשום כנגד מפרי המדגם כדבר שבשגרה. עוד נטען, כי עם ביטולו של המדגם הראשון, הרי שלמשיבות אין כל מדגם רשום הרלוונטי לבקשה, וכי גם המדגם הראשון (אשר כזכור נרשם בשנת 1998) אינו אלא העתק מדויק של דגם שייצרה המבקשת עוד בשנת 1994. כן טענה המבקשת, כי לא השתהתה בהגשת בקשתה- פרק הזמן שחלף בין המועד בו נודע לה דבר ההפרה והיקפה לבין פנייתה לבית המשפט, נדרש לה, לטענתה, לצורך בירור משפטי ועובדתי לביסוס בקשתה. יתר על כן, מחקירתו של מר סומך, בהליך הזמני, למדה המבקשת כי בשלב בו הוגשה בקשתה למתן סעד זמני וכנראה גם במהלך ניהול ההליך, טרם נמכר בפועל המוצר המפר ע"י המשיבות. עוד נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, מאזן הנוחות נוטה למתן הסעד הזמני המבוקש. הטעם לכך הוא כי המבקשת נדרשה להשקעה רבת שנים ומשאבים בפיתוח מוצר המדגם וכי המשיבות לעומתה כשלו מלהוכיח כי אכן מכרו או שיווקו בפועל את המוצר המפר. הותרת המצב על כנו ומבלי שינתן סעד זמני צפויה להסב למבקשת נזק רב באשר שיווק מוצרי המשיבות באותם ערוצי שיווק דרכם פועלת המבקשת גורם להטעיה בקרב ציבור הרוכשים ולפגיעה במוניטין המבקשת, פגיעה שאינה ניתנת לתיקון. כמו כן, שיווק המוצר המפר גורם  מחד להפחתת היקף מכירות מוצר המבקשת ומאידך לפיחות במחיר המוצר. מנגד, למשיבות לא יגרם כל נזק  במתן הסעד הזמני, שכן, היקפו של מוצר המשיבות זניח במערך מכירותיהן, ומכל מקום טרם החלה מכירתו בפועל בישראל. יתר על כן, כאשר עסקינן בהפרת זכויות קנייניות יש ליתן לשיקולי מאזן הנוחות חשיבות משנית. 

טענות המשיבות

7.        בתגובת המשיבות נטען כי בקשת המבקשת למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר; כי מתן הסעד הזמני לא יותיר את המצב הקיים על כנו ובכך העתרות לבקשה לא תעלה בקנה אחד עם תכלית הסעדים הזמניים; כי סיכויי תביעת המבקשת קלושים לנוכח העדר תוקף מדגם המבקשת ובשים לב לכך שקביעותיו של בית המשפט לעניין מקוריות וחדשנות המדגם של המבקשת, מבוססות על קביעות עובדתיות לאחר שהובאו לפניו ראיות ועדים. בנקודה זו הבהירו המשיבות, כי שלב קליל הינו למעשה דגם משופר של המדגם הראשון. ההבדל היחידי בין השניים הוא אורך חריץ החיבור אשר הוארך בשלב קליל, על מנת שתתאפשר החדרת 'אינסרט' למסילת הפרופיל. תפקידו של האינסרט, המוצב בין שלבי הגלילה, לאפשר כניסת אור בין שלבי התריס. בשנת 2007 נרשם עיצובו של האינסרט כמגדמה של המשיבה 2. המדובר באינסרט אשר מתאים במדויק לשלב קליל בצורתו ובאורכו- מכאן, שעוד בשנת 2007 החזיקו המשיבות בפרופיל שלב קליל- פרופיל שקוע- עניין זה מחזק את המסקנה כי המדגם של המבקשת נעדר כל חידוש ואינו בר תוקף מבחינה מהותית. עובדת ביטול רישום המדגם של המשיבות אינה מעלה ואינה מורידה לעניין סיכויי תביעת המבקשת, משום שדי בכך שהמדגם של המבקשת אינו חדש או מקורי ופורסם בישראל זה מכבר, כדי לשלול טענותיה. יתר על כן, לשיטת המשיבות, קיימים הבדלים עיצוביים ופונקציונאליים  בין מדגם המבקשת לבין שלב קליל; כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון של המשיבות אשר החל למן שנת 2005 עמלו על פיתוח שלב קליל. מכל מקום, ככל שתביעתה של המבקשת תצלח ניתן יהיה לפצותה בגין נזקיה מאי מתן הצו; כך גם אין  לחשוש להטעיית ציבור הלקוחות משום דמיון המוצרים, מאחר שציבור רוכשי המוצרים הם אנשי מקצוע הערים להבדלים שבין מוצרי המבקשת ובין מוצרי המשיבות.              

דיון והכרעה

8.        דין הבקשה להדחות.

9.        בית משפט זה אינו מתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים (רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 15.5.1997); רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין (לא פורסם, 26.8.1988); רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד אשכנזי, כונס נכסים (לא פורסם, 5.11.2009)). המקרה שלפני אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים. 

10.      למעלה מן הדרוש יצוין, כי גם לגופו של עניין אין ליתן למבקשת רשות ערעור. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984;). מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1). ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין" -כאמור בתקנה 362(ב)(2). בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר  כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס (לא פורסם, 25.12.2005)). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א (לא פורסם, 6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009)). 

11.      בין יתר שיקולי היושר והצדק, יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד.  שהרי כידוע, לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית (ראו, רע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדים נ' עיריית הוד השרון (לא פורסם, 10.4.2007); רע"א 5240/92  חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45 (1992); רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 24.8.2005); רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 28.3.2005)). לכך כמובן עשויות להיות השלכות גם לבחינת מאזן הנוחות (ראו: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי (לא פורסם, 25.10.2009).

12.      אכן, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, וכשם שעולה מן הבקשה לרשות ערעור, מן הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה בבית משפט קמא ומתצהיר מר עובד חבר מנהל המבקשת, בתחילת חודש דצמבר 2009 נודע למבקשת אודות הצגת שלב קליל בתערוכת פרויקטים, וכן על שיווקו לציבור. כן, מהאמור בתצהירו של מר חבר, ומעדותו הוברר כי במועד סמוך למועד התערוכה בקרו נציגי המשיבות אצל יצרן אלומיניום הנמנה על לקוחות המבקשת, תוך שניסו לשכנעו לרכוש את המוצר שלהן. ואף פנו ללקוחות נוספים של המבקשת באותו עניין. בנסיבות אלו, תמימת דעים אני עם בית משפט קמא אשר קבע כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה. הסבריה של המבקשת באשר לשיהוי בהגשת בקשתה, לא שכנעוני. לא הוברר ולא פורט אודות אותו בירור עובדתי ומשפטי מעמיק שנדרשה לו המבקשת עובר להגשת בקשתה, שגרר שיהוי בהגשתה. נראה כי עיקר החומר והעובדות אשר נדרשו לה לצורך הגשת בקשתה היו בידה עוד בשלב זה. גם אם אניח, לטובת המבקשת, כי לא הוכח כי המשיבות החלו למכור מוצריהן בפועל בישראל בשעה שהוגשה הבקשה (וזאת, כמובן, בניגוד לעדותו של מר סומך מטעם המשיבות), אין בכך כדי לסייע למבקשת. שהרי, אף לטענתה, הדבר הסתבר לה, אך במהלך חקירתו הנגדית של מר סומך בבית משפט קמא, ואין בכך כדי להצדיק את השיהוי בהגשת הבקשה.

זאת ועוד, החלטת בית משפט קמא עליה נסובה הבקשה שלפני, ניתנה כאמור ביום 13.4.2005, בעוד שבקשת רשות הערעור לגביה הוגשה קרוב לחודש לאחר מכן, גם בכך יש כדי ללמוד על דחיפות הסעד הזמני ונחיצותו בשלב זה למבקשת.

13.      המבקשת בכה והמשיבות בכה טענו לפני בית משפט קמא להשקעתן בפיתוח מוצריהן, טענות אלו נתמכו אף בתצהירים מטעם הצדדים וכעולה בהם, שני הצדדים טענו לפיתוח המוצר למן שנת 2005. ואולם, לא ראיתי להתערב במסקנת בית משפט קמא אשר נסמכה על חומר הראיות שהובא בפניו לעניין זה. שני הצדדים, הוסיפו בתצהיריהם טענות לעניין מאזן הנוחות ושניהם ניסו להיתלות בהיקף עסקיהם- המבקשת סבורה כי משום שאינה אוחזת בסל מוצרים רחב ומשום שאינה פועלת בכל השווקים, בניגוד למשיבות אשר פעילותן רחבה,  הרי שהפגיעה הצפויה לה מאי מתן הצו גבוה מזו שתוסב למשיבות מנתינתו. המשיבות גורסות לעומתה, כי מתן צו מניעה בקשר לפעילותן עלול להסב להן נזק רב לנוכח היות המשיבה 1 חברה ציבורית החייבת בחובת דיווח. ואולם, משלא תמכה המבקשת את טענותיה בדבר הנזק הצפוי להיגרם לה כתוצאה 'מנגיסת' נתח שוק ציבור לקוחותיה ע"י המשיבות, ומשלא הניחה לפני בית המשפט נתונים אודות היקף מכירותיה וחלקו של מוצר המדגם בפעילותה העסקית- ממילא לא הוכיחה טענתה. יש לזכור, כי במציאות בה לא ניתן צו מניעה זמני, עדיין עומדת למבקשת האפשרות לשווק מוצריה ולפעול לשם הגדלת סך מכירותיה. מובן הוא, כי ככל שתתברר בסופו של יום תביעת המבקשת כמוצדקת,  ניתן יהיה ליתן לה פיצוי כספי.